חיים של נתינה הם חיים קסומים. חיים שלא יכולים להיות משמעותיים יותר. מי שזוכה לתת זוכה – בעצם הנתינה – למתנה היפה הנפלאה ביותר שאדם עשוי קבל אותה: הכרת הטוב.

אלה וכאלה היו חייה של ימימה – האישה והשיטה, האישה והאגדה.

כל מי שחווה לימודי ימימה אביטל נחשף לשיעור קומתה הרוחני והאנושי העילאי של הצדקת ימימה אביטל. ככל שהייתה צנועה ונחברת אל הכלים ( גם במובן הפיזי: היא הבליעה עצמה ובשלב מסוים בתהליך ההוראה ביקשה להסתתר אפילו  מעין תלמידיה. קולה נשמע אבל האישה שהשמיעה  אותו לא נשמעה).  מי שהשתתפו במסגרת לימודי ימימה אביטל לא ייחסו לה גחמה ולא ראו בה משוגעת אלא כיבדו את  רצונה. הוזהרה והארה לא הועמו בשל כך. אולי ההיפך – הילתה הרוחנית קרנה בין אם היא נגלתה ובין אם היא נסתרה מעין. ימימה התעלתה בעיני הלומדים את שיטתה  במסגרת לימודי ימימה אביטל למעלה שבה עומדים, בודדים, יחידי סגולה – קדושים וצדיקים. מלאכים.

ימימה לא  הניחה יסודות  דת כל שהיא.  מעולם לא הייתה חברה בכת.  במסגרת לימודי ימימה אביטל היא לא דרשה דרשות ולא הטיפה הטפות. היא נתנה שיעורים, שתכניהם הביאו לידי ביטוי מצבור נדיר של תכונות, הבחנות ותובנות, יכולת מזהירה בקריאת נפש האדם ופירושיה והבנה מעמיקה לאין שיעור של כוחו הנפש הנסתרים שחבויים בכל אדם לערוך את תיקון חייו באמצעות מסע מרתק לגילוי כל החיובי  שבתוכו.

ימימה הקימה מרכז רוחני "המעיין" שהיווה את מוקד פעילותה. לימים נפתחו מרכזי לימוד שונים של לימודי ימימה אביטל.  צימאונם של אנשים רבים למצוא דרך רוחנית פנימית, שלא דבק בה צביון דתי מובהק, כזאת שלא תחייב עליהם חזרה בתשובה אבל עם זאת תתווה להם כיוון לגילוי השלווה והשקט הפנימיים הוביל – ועדיין מוביל – רבים אל לימודי ימימה אביטל.

ימימה ראתה בעזרה לזולת  ערך אנושי עליון בחייה.היא הגשימה ומימשה אותו לא רק  בשיעורים שבהם העבירה לתלמידיה- מעריציה את עיקרי שיטתה, אלא בתפילות  שנשאה במועדים קבועים (יומיים מדי שבוע!) על-יד מיטות של חולים בבתי חולים.  הודות לתפילותיה קרה הלא-ייאמן- כי-ייתכן, ודאי לא מבחינה רפואית: אנשים קמו על רגליהם והתחילו ללכת מחדש. ימימה לא הייתה קוסמת. הכוח של אמונתה ומחויבותה לייעודה ולשליחותה עלי אדמות זיכו אותה והעניקו לו בעודה בחייה מקום של כבוד בגן-העדן.